האם אפשר להישאר יצירתיים בעידן הבינה המלאכותית?

בינה מלאכותית היא כלי שמרגיש כאילו הוא איתנו בכל מקום – כותב טקסטים, מייצר רעיונות, ובאופן כללי מפשט לנו את החיים. אין ספק שזה חוסך זמן, אבל לפעמים אני תוהה: האם זה גם עלול לגרום לנו להתעצל ביצירתיות?

כשחשבתי על זה, הבנתי שאני לא היחידה שנמצאת בדילמה הזו – גם אני מתמודדת עם השאלה הזו ביום-יום שלי.

אני יכולה להעיד על עצמי – כשהתחלתי להשתמש ב-ChatGPT, שמתי לב שאני עלולה לוותר על החלק של "לשבור את הראש" ולתת לו לנסח עבורי את הכל. אבל אז הבנתי – יצירתיות היא לא רק המצאה מאפס; היא גם היכולת לקחת רעיון ראשוני ולהפוך אותו לשלך.

איך אני משתמשת בה?

אני מודה – אני משתמשת ב-ChatGPT המון. הוא נותן לי שלד, רעיונות ראשוניים או אפילו ניסוח מדויק כשאני תקועה. אבל כאן נכנס הקטע האישי: אני לא משאירה את זה ככה.

לפעמים אני מתחילה מפסקה שהוא כתב, משנה ניסוחים, מוסיפה דוגמאות מהניסיון האישי שלי, ומתאימה אותה עד שאני מרגישה שזה בדיוק מה שרציתי לומר. אני משתפת פעולה איתו, לא מחליפה אותו במחשבה שלי.

אז איך זה משפיע על היצירתיות שלי?

אני רואה בזה הזדמנות: במקום להמציא מאפס, אני מתפנה לדייק, להוסיף ניואנסים ולשחק עם רעיונות. זה קצת כמו לבשל: ה-AI נותן לי מתכון בסיסי, אבל התיבול, המינונים, והדרך שבה אני מגישה את המנה – זה כבר שלי.

דמיינו את זה כך:

כשמעצב שמקבל סקיצות מ-AI, אבל משקיע בהוספת המגע האישי כדי להפוך את התוצאה לייחודית. או ככותב שמקבל השראה מהבינה המלאכותית, אבל שומר על הקול והאמירה שלו.

ומה איתכם?

האם אתם נותנים לבינה המלאכותית "לעשות את העבודה" במקומכם, או משתמשים בה כדי לדייק ולהעצים את הקול הייחודי שלכם? אני עדיין לומדת איך לשלב בינה מלאכותית בעבודה שלי, אבל מבחינתי – היא תמיד תהיה כלי, לא תחליף.

מוזמנות ומוזמנים להגיב